ברזיל רוצה את פצצת האטום. האם מישהו אמר להם שהם צריכים את המפעל קודם?

עולמו של אקלסיאר עומד להשתנות.

לְבָסוֹף.

עכשיו אנחנו יכולים לעשות הכל לא נכון, אבל עם תיעוד.

בעוד העולם מתכונן למלחמות חכמות יותר, ברזיל ניצבת בפני סוגיה מורכבת הרבה יותר:

איך להתעשר?

כי כיבוש טריטוריה הוא דבר נהדר. הוא מביא יוקרה, משנה את המפה ומשמח את המצביא.

יש רק חיסרון קטן אחד:

טריטוריה לבדה לא מייצרת.

ואז מגיע הרעיון המסוכן ביותר שהוצג אי פעם לקונגרס:

פיתוח כלכלי.

כן, הפקה.

דברים שלא מתפוצצים, ומסיבה זו בדיוק, נוטים לקבל פחות מחיאות כפיים.

הדבר המוזר הוא שכולם כבר חושבים על מרוץ החימוש הגרעיני.

אנחנו רוצים לדעת למי תהיה הפצצה.

למי יהיו יותר פצצות?

מי יצליח להרוס את מי?

אבל יש שאלה לא נוחה:

מי הולך לייצר את כל זה?

כי אולי מרוץ החימוש הגרעיני האמיתי של ברזיל לא יתחיל עם טיל.

תתחילו עם מפעל.

הממשלה יכולה להמשיך להתווכח מי אימפריאליסט, סוציאליסט, צנטרליסט, או כל מילה אחרת שגורמת לזה להיראות כאילו אנחנו עושים פוליטיקה.

אבל בסופו של דבר, מישהו צריך לייצר משהו.

אולי האויבת הגדולה ביותר של ברזיל אינה המדינה השכנה שלה.
אולי זה ההרגל הישן לחשוב שכוח נבנה אך ורק על ידי כיבוש טריטוריה.

קהלת החדש ילמד משהו מעניין:

עם זאת, הכלכלה ממשיכה לגבות שכר דירה.

אז אולי הגיע הזמן שברזיל תשיג משהו באמת קשה:

עוֹשֶׁר.

אחר כך אנחנו מייצרים את הפצצה.

או לא.

זה תלוי כמה עולה המפעל.

הטיפש של הרפובליקה